פסק-דין בתיק ת"א 14907-08

התובעת, קטינה - ילידת 2005, נפגעה ביום 10.5.07 והיא הגישה תביעתה באמצעות הוריה.

הפגיעה ארעה עת אביה סר לסניף הנתבעת לתיקון מכשיר פלאפון - עימה, עם אחותה בת השלוש ועם אחיה בן התשע. בעוד האב עסוק בקבלת שירות, נפגעה התובעת שהייתה אז בת שנה ושבעה חודשים, מדלת הכניסה לסניף. השאלה העומדת לדיון היא האם התרשלה הנתבעת, באופן יש להטיל עליה אחריות, לנזקי התובעת. הנתבעת טוענת שאין להטיל עליה כל אחריות והיא גם שלחה  הודעת צד ג' להורי התובעת, אשר לטענתה הנזק נגרם מאחר ולא השגיחו על בתם כמצופה בכלל ובגיל זה בפרט.

לאחר שקילת כלל הראיות והטענות מצאתי שדין התביעה להדחות.

תמצית טענות הצדדים:

1.            בתביעה נטען כי עת הגיעה התובעת עם הוריה לחנות הנתבעת 1 בקניון לב הפארק אשר ברעננה (להלן: "החנות" או "מרכז השירות"), נטרקה בעוצמה, דלת החנות, לכדה את כף ידה ומעכה אותה. נטען להתקיימותם של הכללים "הדבר מדבר בעדו" ו"דבר מסוכן" ולהיפוך נטל הראייה. עוד נטען לרשלנות הנתבעת שלא גידרה את הדלת, לא התקינה דלת בטוחה מספיק וללא אמצעי הגנה למניעת תאונות כגון דא ובכלל לא נהגה באופן שבעל מקרקעין סביר אמור לנהוג. התביעה נתמכה בחוות דעתו של ד"ר הרולד קלצ'קו ור' להלן.

2.            בהגנתה כפרה הנתבעת בכל סעיפי התביעה. נטען להתרחשות מקרה שלא היה ניתן לצפותו. לחלופין נטען לאחריותם של הורי התובעת לשלומה, באופן שלולא התרשלו במילוי חובתם לא היה נגרם הנזק. הנתבעת שלחה בתחילה הודעת צד ג' למספר גופים כדלקמן; להורי התובעת, לחברת "ברק אור שרותי אבטחה וניקיון" בע"מ, ששימשה כמעסיקת השומר שהוצב בכניסה לחנות (להלן:"חב' ברק אור"), לחברת הפניקס שביטחה החברה האחרונה וכן לחברת "רפי שפירא ובנו זכוכית מראות ואלומיניום" בע"מ (להלן:"חב' שפירא") - אשר הרכיבה את הדלת בכניסה לחנות. בסופו של יום, במהלך שמיעת הראיות, ביקשה הנתבעת שכל ההודעות כנגד צד ג' תדחנה, למעט ההודעה שנשלחה כנגד הורי הקטינה.

הקביעות הרפואיות:

3.            מטעם התביעה הוגשה כאמור חוות דעתו של ד"ר הרולד קלצ'קו, שציין כי לאחר הפגיעה הועברה התובעת לקבלת טיפול רפואי בבית החולים שיבא, תל השומר. שם אובחן שבר פתוח עם פריקה בגליל האמצעי באצבע II בכף ידה הימנית וקרע בגיד המיישר. התובעת נותחה בהרדמה כללית ובוצעו שטיפות מרובות של הפצע, שחזור פתוח של עמדת השבר וקיבוע פנימי בעזרת W.K. הגיד המיישר נתפר. המומחה ציין כי בעת הבדיקה התובעת לא מאפשרת נגיעה באצבע שנחבלה וכן מבצעת תנועת אגרוף בהססנות ולא באופן מלא. נצפתה בצקת באצבע הפגועה. קיימת סטייה רדיאלית ורוטציה פנימית. קיימת הגבלה בתנועה. המומחה העמיד נכותה על 15% לפי סעיפים 35 (1) ב-ג לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות").

4.            מטעם ההגנה הוגשה חוות דעתו של ד"ר מיכה רינות, שבדק את התובעת ביום 17.2.09 וציין כי במהלך הבדיקה היא שיתפה פעולה. התובעת משתמשת בכל אצבעות כף היד באופן ספונטאני ובזריזות הרגילה. כף היד והאצבעות בצבע, טמפרטורה וטקסטורה תקינים. אין דלדול של שרירי כף היד, האמה והזרוע. בהסתכלות קפדנית באצבע II נראית סטייה רדיאלית מזערית של הגליל המרוחק. אין דפורמציה של הציפורן. המומחה ציין כי קיימת הגבלה קלה מאד בכפיפת המרפק שאינה עולה לכדי נכות ע"פ סעיף הקישיון. הנכות נקבעה בהתאמה לפי סעיף אחר. ביחס לחוו"ד של ד"ר קלצ'קו ציין המומחה, כי השנה שחלפה היטיבה את מצבה של התובעת והגיל הצעיר של התובעת מסביר את יכולת ההחלמה שהביאה לשיפור זה. את נכות התובעת העריך בשיעור של 3.5% לפי מחצית סעיף 44(3) לתקנות.

5.            לאור הפער בין חווה"ד שהוגשו מטעם הצדדים, מונה ד"ר רון למדן, כמומחה מטעם ביהמ"ש. ד"ר למדן בדק את התובעת ומצא רגישות קלה דיפוזית לא ממוקמת וסטייה רדיאלית של כעשר מעלות. התובעת התלוננה בפני המומחה על אי נוחות וקשיים בביצוע פעולות מסוימות. בבדיקה קיים חסר ברור של תנועת הכיפוף במפרק הבין גלילי האמצעי למרוחק באצבע וכן הגבלה ביישור האקטיבי של המפרק. לתובעת חסר של כיפוף ובשל חסר זה וחסר היישור האקטיבי, ניתן לומר כי היא סובלת מקישיון נוח. בהתאם העמיד המומחה את נכות התובעת על 7% לפי סעיף 44(3) לתקנות. עוד קבע המומחה כי במשך תקופה של שישה שבועות מאז הפגיעה שהתה התובעת באי-כושר מלא.

תצהירי הצדדים:

6.            מטעם התביעה הוגש תצהיר אב התובעת מר ישי שאלתיאל (להלן:"האב"). האב הצהיר כי ביום 9.10.07 הלך עם שלושת ילדיו (הנוספים הם ילידי 1998 ו- 2004), אל סניף הנתבעת בקניון ברעננה. המשפחה הגיעה בשעה 19:00, דקות לפני סגירת הסניף לקהל. בעוד בכתב התביעה נטען כי התובעת הגיעה לחנות עם "הוריה", עולה מהתצהיר כי שלושת האחים הגיעו רק עם אביהם. כמו כן, בעוד בכתב התביעה נטען כי פגיעת התובעת הייתה מדלת "ברזל גדולה וכבדה", נאמר בתצהיר כי עסקינן בדלת זכוכית. נטען כי בכניסה לסניף קיימת ויטרינה גדולה שחלקה קיר זכוכית קבוע וחלקה דלת כנף מזכוכית הנעה על ציר. נטען כי מדובר בכנף בגובה שני מטרים וברוחב של כ-120 ס"מ. הזכוכית עבה וכבדה מאד. בכניסה לסניף ממוקם דלפק קבלה לציבור המבקרים. האב ניגש לדלפק זה בכניסתו לסניף כשהוא נושא את התובעת בידיו. כשהגיע תורו הניח את התובעת על הרצפה והמשיך לאחוז בידה השמאלית. המרחק בין הדלת לדלפק הוא 50-40 ס"מ להערכת האב. כשהאב קיבל שירות - הסניף כבר נסגר ללקוחות, הדלת הייתה סגורה והשומר פתח אותה מעת לעת לאפשר את יציאת הלקוחות שהטיפול בעניינם הסתיים. בכל אותה העת, עמדה התובעת לצד אביה כשהיא מחליקה את אצבעות ידה הפנויה על קיר הזכוכית שנראתה כמקשה אחת עם הדלת. העד לא יכול היה להבחין בסכנה כלשהי. בשלב זה פתח השומר את הדלת ואצבעה של התובעת נלכדה במרווח שנוצר בין קיר הזכוכית הקבוע לבין ציר הדלת. התובעת החלה לבכות והאב מיד הבחין באצבעה הלכודה. האב עצר מיד את השומר והתריע שלא יזיז את הדלת שוב, אז הזיז את הדלת בזהירות וחילץ את אצבע התובעת. התובעת הייתה פצועה וסבלה מדימום ומקטיעה חלקית. עובדי הנתבעת הזמינו אמבולנס שפינה התובעת לקבלת טיפול רפואי בבית החולים שיבא, תל השומר. התובעת נבדקה בחדר המיון והועברה אל חדר הניתוח. סיכום המחלה, התיעוד הרפואי ואישור מד"א צורפו לתצהיר וסומנו א'. במקום לא הייתה אזהרה מפני הסיכון הטמון במבנה הזכוכית המתואר ובכלל זה בסדק שנפער עם פתיחת וסגירת הדלת. מדובר בסניף גדול שתמיד מלא באנשים והגישה אליו חופשית. האב חזר והצהיר כי למיטב הבנתו, לא יכול היה לצפות את הסיכון ולשער שתתרחש תאונה כזאת. אם התובעת לא נכחה כאמור במקום. במהלך החודשים שלאחר הפציעה הייתה התובעת מוגבלת, לא יכלה להפעיל את היד הפצועה ונזקקה לעזרה מהוריה. כיום ממשיכה התובעת להתלונן על אי נוחות, רגישות וכאבים באזור הפציעה. היא נרתעת ממגע באזור ומגיבה בתלונות על כאבים, עת מופעל שם לחץ. עוד היא מוסרת שהכתיבה קשה לה וכי העט או העיפרון מכאיבים לה. נטען עוד כי נותר עיוות באצבע.

7.            מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של מר איציק בנדלק, מנהל מרכז השירות במועדים הרלוונטיים ושל מר איתן ביטון, ממונה בטיחות של הנתבעת החל משנת 1998. כן הוגש תיק מוצגים;

מר איציק בנדלק הצהיר כי ביום התאונה נסגר מרכז השירות בשעה 19:00 במובן זה שהלקוחות ממשיכים לקבל שירות במרכז, אך לא מתאפשרת כניסתם של לקוחות נוספים. בכניסה למרכז השירות, מותקנת דלת זכוכית, בעלת מנגנון דו-כנפי שניתן להפעילו אוטומטית או ידנית. הדלתות הותקנו ע"י חברת "רפי שפירא ובניו" בע"מ כשלוש שנים לפני האירוע, עם פתיחת הסניף. לאחר שעות הסגירה, נסגרות דלתות מרכז השירות והמאבטח מעביר את מנגנון הפתיחה של הדלת לידני. השומר אחראי על פתיחת הדלת לכל לקוח שהטיפול בו הסתיים וכן אחראי על מניעת כניסת לקוחות, מעבר לשעת הסגירה. מאחר ונשלחה בתחילה הודעת צד ג' לחברת ברק אור, הודגש כי המאבטח אינו עובד הנתבעת כי אם עובד אותה חברה ואף נטען שהוא אחראי גם על שמירת הסדר במרכז השירות וסגירתו הסופית בתום יום העבודה (משנדחתה ההודעה לאותה חברה לבקשת הנתבעת, ממילא ההנחה היא כי הנתבעת חזרה בה מטענות אלה). בהתייחס לתצהיר האב, ציין כי מבדיקה שערך במקום, עולה שהמרחק בין ציר הדלת לדלפק הקבלה אינו 50-40 ס"מ כפי שהאב טוען, אלא כמטר וחצי. בדיקה זו שוללת את טענת האב לפיה הילדה עמדה לידו והושיטה את היד אל הדלת וסביר יותר שזו לא החזיקה באביה. העד הוסיף כי נכח בסניף, עת נכנס אליו אב התובעת עם ילדיו ואכן היה זה דקות ספורות לפני סגירת הסניף. למיטב זכרונו, בזמן שהאב קיבל את השירות לשמו בא, התרוצצו ילדיו, והתובעת בהם, ברחבי מרכז השירות ללא פיקוח. עוד הצהיר כי מאחר והשירות שקיבל האב התארך, החלה התובעת לאבד סבלנותה. בניגוד לטענת האב, לפיה בעת התאונה אחז ביד בתו, נאמר בתצהיר זה כי בשלב מסוים התיישבה התובעת על הרצפה בסמוך למקום התאונה מאחורי השומר. ככל הנראה כשהשומר פתח את הדלת לאפשר יציאתו של לקוח השחילה התובעת ידה במרווח שנוצר ונפגעה. העד הוסיף כי הואיל ולא הייתה בעיית בטיחות בדלת, לא היה גם מקום להתריע מפני סכנה. צוין כי במהלך שנות עבודתו כמנהל השירות במרכז זה, לא התקבלה כל תלונה ולא התרחשה תאונה נוספת בקשר לדלת.

8.            מר איתן ביטון הצהיר כי במסגרת תפקידו הוא אחראי לתחום הבטיחות והגהות בעבודה בחברה. העד חזר על האמור בתצהיר חברו באשר לשעות הפתיחה של הסניף באותו יום ולשינוי מנגנון הפעולה של הדלת, לאחר שעות העבודה. עד זה התייחס להזמנת הדלת עצמה והצהיר כי הדלת עשויה מזכוכית מחוסמת והותקנה במקום עם פתיחתו. מאחר ועת הגיש תצהירו, טרם נדחתה ההודעה לחברת שפירא הוסיף והתייחס לנסיבות הזמנת הדלת. נאמר כי הנתבעת פנתה לקבלת הצעת מחיר מחברת שפירא, כשלוש שנים עובר לתאונה. ביום 9.6.04 שלחה חברה זו לנתבעת הצעת מחיר, שכללה מפרט טכני מדויק של הדלתות וכמובן מחיר. בהתאם להצעה, הותקנה הדלת בשנת 2004. חברת שפירא התקינה הן את הדלת והן את מנגנון הפעולה שלה ולחברה הנתבעת לא הייתה כל נגיעה בעניין זה לא תכנונית ולא ביצועית.

חב' שפירא לא התריעה מפני סכנות הצפויות להתרחש בשימוש בדלת. בנסיבות אלו לא היה גם מקום להזהיר העוברים והשבים. עוד נאמר בתצהיר כי בהתאם להנחיות החברה, מתקיימים אחת לחודש סקרי בטיחות בכל מרכזי השירות של הרשת. סקרי הבטיחות כוללים גם את בדיקת הדלתות. בהתאם לדוחות בסמיכות לתאונה- לפניה ולאחריה- הייתה הדלת תקינה. העד קיבל דיווח על התאונה לאחר התרחשותה, ולדידו ניתן היה למנוע את התאונה אם האב היה מגלה אחריות ואם המאבטח היה פועל בערנות.

9.            מטעם חב' שפירא שהייתה בתחילה צד ג' 4 - הוגש תצהירו של מר אלי איילון העובד כמנהל ארגוני אצל אותה חברה. כאמור מאחר שנדחתה במהלך שמיעת הראיות, ההודעה כנגד צד זה, יש נפקות לעדותו בלבד וזאת עת העיד לבסוף כעד מטעם התובעת (ר' להלן).

מטעם חב' ברק אור והמבטחת חב' הפניקס - שהיו בתחילה - צדדי ג' 3 ו-5 הוגש תצהיר של מר יצחק רגב בעל השליטה בחברת האבטחה הנ"ל. מאחר ואף ההודעה לצדדים אלה נדחתה, אין נפקות אף לתצהיר זה, במיוחד כאשר העד האמור אף לא נחקר בבית המשפט. מטעם הצדדים האחרונים הוגש גם תצהיר ייבגני לונייב אשר היה שומר ביום האירוע. בדומה למר איילון, כך גם באשר לעדותו, אין עוד נפקות לתצהירו, אלא לחקירתו, עת ביקש ב"כ התובעת להעידו.

בעניין דחיית כל ההודעות לצדדים השלישיים (למעט הורי התובעת) לבקשת הנתבעת, ר' עמ' 19-16 לפרוטוקול. ר' עוד עמ' 20, עת נקבע כי תצהירים שהוגשו מטעם הצדדים הנ"ל, ייחשבו כלא קיימים בתיק, אך הותר לב"כ התובעת לחקור את מר לונייב ומר איילון, בחקירה ראשית וכן הוצאותיהם הוטלו על התביעה ולו כמימון ביניים.